האם בעלים של חברה יכול להיות נושה שלה במצב של חדלות פירעון החברה?
פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 קבעה סדר מדורג בין נושים במצב שבו תאגיד הופך לחדל פירעון, שהוא מצב שבו סך נכסי התאגיד לא יכול לכסות את מלוא החובות שלו. במצב כזה, כאשר תאגיד הופך לחדל פירעון, מתחיל הליך פירוקו של התאגיד ומכירת נכסיו, על מנת לגייס כמה שיותר מהחוב ולהשיבו לנושים על פי הסדר שנקבע בחוק. אולם לא פעם חברות ותאגידים חייבות כספים גם לבעלים שלהן או לבעלי המניות שלהן, אשר הזרימו לחברה הלוואות בעלים. מה קורה במצב כזה? בכל מקרה לגופו, הממונה על הליך הפירוק או בית המשפט קובעים את מעמדו של הבעלים בחברה כאחד משלוש האופציות הבאות: נושה רגיל, כמו כל נושה אחר; נושה נדחה, אשר חובו נדחה לסוף התור עד לפירעון החובות לנושים החיצוניים, בשל התנהלות לא תקינה או חסרת תום לב מצידו; נושה בעל זכות קיזוז כנגד החברה, המציבה אותו בעדיפות על פני הנושים האחרים. כדי לקבוע את מעמד החוב של התאגיד המתפרק לבעליו, בוחנים בעיקר את התנהלות הבעלים או בעלי המניות, בניסיון לקבוע האם פעלו בתום לב בידיעתם את מצב החברה, בעת שהזרימו כספים לחברה כהלוואת בעלים. מצד שני, בונוסים ודיבידנדים של חברות המצויות בפיר